מגיע להם לציבור העוסקים בסחר חוץ – יבואנים, יצואנים, סוכני מכס ומשלחים בינלאומיים – לפנטז או לפנק את עצמם בכמה רפורמות לא מסובכות ולא קשות ליישום, שיקלו עליהם את החיים ויחסכו להם כסף רב. הנה שתי הצעות:
חוקיות היבוא – הגיע הזמן לדבר חקיקה כוללני ומלא
כידוע, צו יבוא חופשי מרכז את עיקרן של דרישות הרגולטור בענייני יבוא, וקובע אימתי קיים צורך בהצגת רשיון יבוא או אישור יבוא כתנאי לשחרור טובין מיובאים מפיקוח רשות המכס. דייקנו וכתבנו ״עיקרן של דרישות הרגולטור״ אבל לא כולן. קיימות דרישות המופיעות בדברי חקיקה אחרים שלא נקלטו לתוך צו יבוא חופשי, הן משום שכחת מחוקק המשנה, או בשל מבנהו המיוחד של צו יבוא חופשי הערוך לפי השיטה ההרמונית, אך הן חלות על היבוא. כך או כך, יכול יבואן למצוא את עצמו עומד במצב מאד לא נעים, ובו סוכן המכס מסר לו שאין חובה של הצגת אישור מכון התקנים כתנאי לשחרור מכשיר חשמלי מפיקוח המכס (כי צו יבוא חופשי אינו מציין את חובה זאת), אך ממונה תהליך השחרור בבית המכס מסרב להתיר את הרשימון שכן המוצר חייב בתקן מכוח חוק התקנים.
האם עמדתו של ממונה תהליך השחרור חוקית או לא חוקית? לא ניכנס לזה כעת, אבל בשורה התחתונה הכוח נמצא בידי המכס, המשלוח של היבואן מעוכב עד להצגת אישור תקן, נגרמים ליבואן נזקים, והיבואן זועם על סוכן המכס בשל הייעוץ הלקוי. ברור שאילו צו יבוא חופשי היה מציין את חובת העמידה בתקן בתוכו, כי אז כל העניין היה ברור מתחילה. אחד ה״אשמים״ העיקריים בעניין זה הוא צו יבוא חופשי בעצמו, שקבע כי הצו בא להוסיף על כל דין ולא לגרוע ממנו, והותיר פתח לחיקוקים אחרים להטיל דרישות משלהם. זה פטנט משפטי נהדר, אך אסון תפעולי, ואלמנט בלתי שקוף בעליל.
לכן אנו קוראים למחוקק המשנה לעשות בדק בית וסדר פנימי, לעדכן את צו יבוא חופשי באופן שיכלול את כל דרישות הרגולטור, ולהשמיט את הסעיף המאפשר הטלת דרישות על היבוא מחוץ לצו. נכון, זה ידרוש השקעת עבודה ממחוקק המשנה (שר הכלכלה), ידרוש תיאום בין משרדי, ויטיל עומס עבודה על הפקידים הנוגעים בדבר, אבל זה נכון, יעיל צודק ושקוף.
ביטול החובה להציג תעודות מקור בשעת התרת הרשומון
כידוע, צו תעריף המכס קובע כי בכל הנוגע, למשל, ליבוא מארה״ב ומהקהילייה האירופית, יש צורך להגיש את תעודת המקור (או את מסמך ההעדפה) לרשות המכס לא יאוחר משעת התרת הרשומון. לא ניכנס כרגע לדיון מתי בדיוק חל מועד זה, אבל ברור כי אם בעת הגשת התיק הפיזי לבית המכס לא נכללת בו תעודת המקור, כי אז יוציא בית המכס גרעון ליבואן, בשל אי הגשת התעודה במועד. תחנוניו של היבואן ושל סוכן המכס מטעמו לא יועילו בדרך כלל, כפי שגם לא תועיל הגשה מאוחרת יותר של המסמך, רק במקרים חריגים (ויש בידינו רשימה של מקרים שכאלו) יסכים המכס לוותר על הגרעון. בית המשפט, באחד המקרים, הסכים להכיר באיחור קל של יום-יומיים ככזה שיצדיק ויאפשר הגשה מאוחרת, אך לא למעלה מזה.
זה לא נראה קצת מגוחך? מדוע מוצדק לדרוש גרעון במקרה שאין ספק שהטובין עומדים בכללי המקור וזכאים להעדפת מכס רק בגלל שהתעודה לא הוגשה במועד? אין חולק על כך שהרבה פעמים התעודה לא מוגשת למכס עקב שגגה של סוכן המכס או של היבואן. ״כך קובע החוק״ אינה תשובה מספקת. ניתן לשנות את החוק.
נגלה לקוראינו שני סודות: ראשית, בעבר זה לא היה כך, ולא היה צורך להגיש את המסמך במועד התרת הרשומון. שנית, ביבוא לארה״ב - עד היום אין צורך בהצגת תעודת המקור, ועל היבואן לשמור את המסמך לביקורת. נראה לנו נכון והגיוני להציע לחזור לדרך זאת גם בישראל, ולוותר כליל על החובה להגיש את תעודת המקור בעת הגשת המסמכים למכס, תוך חיוב היבואן להציג את התעודה בכל רגע שיידרש.
ומה עם הרמאים? כיצד נמנע מיבואנים שאין להם תעודת מקור להצהיר על זכאות לפטור ממכס? סוף סוף מתגלגלים כאן הרבה כספים. תנוח דעתכם: בחקיקה מתאימה ניתן לקבוע כי יבואן שלא יציג תעודת מקור עם דרישת רשות המכס יהיה נתון לקנסות ועיצומים. זה יכול לעבוד.
