בימים אלה, פורסם כי משרד האוצר והמשרד להגנת הסביבה יוזמים הטלת מס קניה על כלים חד-פעמיים מפלסטיק, כגון כוסות, צלחות, מזלגות, סכינים וכיו״ב.
לפי הפרסומים, הרעיון העומד מאחורי הטלת מס זה, הוא להפחית את הצריכה של מוצרים אלה, אשר פוגעים באיכות הסביבה, ולנסות להסיט את השימוש לכלים שאינם פוגעים באיכות הסביבה. הצעה זו היא הזדמנות טובה להיזכר בתכלית העומדת בבסיס הטלת מס קניה במדינת ישראל, ולנסות להעריך, בזהירות, האם ישיג מס זה את מטרתו.
מס קנייה? נעים להכיר
מס קנייה הוא מס עקיף, המוטל על סוג מסוים של טובין המיובאים לישראל, וכן על מכירה מקומית של טובין כאלה בישראל. דבר החקיקה העיקרי שמכוחו מוטל מס קנייה, הוא חוק היסטורי משנת 1952 - חוק מס קנייה (טובין ושירותים), התשי״ב-1952.
חוק מס קנייה עבר מספר גלגולים עד לגלגולו הנוכחי (אם ניתן לקרוא לזה כך, כשמדובר בחוק משנת 1952), כאשר בעבר נקרא ״מס מותרות״, והוטל בעיקר, על מוצרי יוקרה.
בגין מה מוטל כיום מס קנייה?
סעיף 3(א) לחוק מס קניה, קובע: ״שר האוצר רשאי לקבוע בצו טובין טעוני מס שלא מן הסוגים המפורטים בתוספת, וכן לקבוע את שיעורי המס המוטלים עליהם באחוזים ממחירם הסיטוני או - לגבי דלק, טבק ומוצריהם - ממחירם הסיטוני או ממחירם לצרכן, או בסכום קצוב שיוטל עליהם בדרך שנקבעה בצו, או גם באחוזים וגם בסכום קצוב״.
כלומר, מס קנייה על מוטל על ״המחיר הסיטוני״ באחוזים ממחירם או במס קצוב (לפי יחידת מידה). ה״סוגים המפורטים בתוספת״, שבגינם שר האוצר אינו רשאי להטיל מס קנייה, כוללים, בין היתר: צורכי מאכל, תרופות, אמבולנסים, ספרי קודש, ספרים. אם כן, למעט החריגים, רשאי שר האוצר לחייב במס קניה טובין בשיקול דעת רחב.
מכוח סמכותו שבסעיף 31 לחוק מס קנייה, התקין שר האוצר את צו תעריף המכס והפטורים ומס-קנייה על טובין, בנוסחו הנוכחי- התשע״ז-2017 (להלן: ״צו תעריף המכס״).
סעיף 1 לצו תעריף המכס, מגדיר ״מס״ כ״מס-קניה לפי החוק״. סעיף 11 לצו תעריף המכס, עוסק בשיעורי מס הקניה המוטלים על טובין. סעיף 11(א) לצו תעריף המכס, קובע:
״נקבע בתוספת הראשונה שיעור המכס או שיעור המס באחוזים, משמעו אחוזים מערך הטובין; נקבע שיעור המכס או המס בסכום קצוב, משמעו סכום בש״ח ליחידת מידה כמפורט בטורים ג׳ ו-ד׳ לפי העניין״.
דוגמאות למוצרים עליהם מוטל כיום מס קניה, הן כלי רכב (83%), משקאות אלכוהוליים (מס קצוב), סיגריות, חלקי חילוף לכלי רכב (כ-20%), ויאכטות (כ-15%).
בעבר הלא רחוק, הוטל מס קנייה גם על טלפונים סלולריים, מכשירי אלקטרוניקה בידורית, כגון: רמקולים, מיקרופונים, מגברים ומסכי טלוויזיה מסוימים (הוטל מס שנע בין 10-15% לפי הערך), אך הוא בוטל.
יש לציין כי בחלק מן המוצרים, קיימת תוספת מכסת אחוזים (תמ״א), שמטרתה להשוות את בסיס המס בין מוצר מיובא למוצר הנמכר בישראל.
מה התכלית שבהטלת מס קנייה?
כשמדובר באחיו הבכור והמפורסם יותר של מס הקנייה, הלא הוא המכס, ידוע לכל, כי התכלית המרכזית העומדת בבסיס הטלת המס, היא הגנה על התוצרת המקומית. מכס, מטבעו, מוטל רק על יבוא, ולא על מכירת מוצרים בשטחי מדינת ישראל. אז מה התכלית שבהטלת מס קניה, כיום? בפסיקה שניתנה בשנת 2010, ביחס לשאלה האם יוטל מס קנייה על תמציות פרחי באך, הידועות כשמן ״רסקיו רמדי״, הסבירה המדינה בבית המשפט, כי מטרת הטלת מס קנייה, באופן כללי, היא: ״להפנים השפעות חיצוניות שליליות שאינן חלק מעלויות הייצור, אך גורמות לנזקים שונים למשק ולחברה״.
באותו מקרה אגב, נקבע שאין לחייב את המוצר במס קניה. אם כן, המדינה סבורה שהטלת מס קנייה על מוצרים הגורמים לנזקים, עשויה להפחית את השימוש בהם, ולהסיט את השימוש למוצרים אחרים.
אז, האם המס על כלים חד פעמיים ישיג את מטרתו? כשבוחנים למשל את תחום כלי הרכב: על יבוא כלי רכב פרטיים הנוסעים בכבישים, מוטל מס קנייה בשיעור של 83%. ככל הנראה, זהו אחד המסים הגבוהים ביותר המוטל במדינת ישראל. האם הבחנתם בהתרוקנות של כבישי הארץ, ומעבר מאסיבי של הציבור לנסיעה בתחבורה ציבורית, עקב המס הגבוה המוטל על כלי רכב? בוודאות זהו תחום אחד שבו מס הקניה לא השיג את מטרתו.
נכון שכלים חד פעמיים אינם רכב, וקשה להשוות בין הנחיצות של התחומים, ובכל זאת, מאחר והמחיר של כלים חד פעמיים הוא נמוך מאד גם כך, ואין תחליף זמין ונוח, גם אם יוטל מס קניה של 100%, הדבר לא יביא להפחתת הצריכה, והסיכוי כי המס לא ישיג את מטרתו הינו גבוה.
הכותב עובד במחלקת מיסוי עקיף במשרד קסלמן וקסלמן, והוא עו״ד המתמחה בדיני מכס, מס קניה, מיסוי עקיף, יבוא, יצוא, רגולציה, היטלי סחר, סחר בינלאומי; האמור במאמר משקף את דעתו של הכותב בלבד, ואין לראות בו כמתן חוות-דעת משפטית.
