רקע: התובע הגיש תביעה כנגד אגף המכס ברשות המסים, להשבת טובין מיובאים שנתפסו מכוח פקודת המכס, בעילה כי יעוד הטובין שנתפסו הם לצורך הכנת וצריכת סם מסוכן מסוג קנאביס.
עובדות המקרה: לטענת התובע, הוא בעל עסק המתמחה בייבוא והפצה של מוצרי עזר לעישון תחליפי טבק, צמחי מרפא ועשבי תיבול, כמו גם פתרונות אחסון ומוצרים נלווים נוספים.
בתחילת שנת 2017, ביקש התובע לשחרר מפיקוח מכס טובין משני סוגים - כלי המשמש לגריסת חומרים צמחיים המכונה Grinder, וכלי המכונה EasyPuff, מעין צינור פלסטיק המתחבר לבקבוק רגיל ויוצר ״מקטרת מים״ (Water Pipe) - אותם הגדיר התובע כ-״טוחן תבלינים״ ו-״פומית לנרגילה״. הטובין הללו נתפסו על-ידי המכס.
התובע פנה למכס בדרישה לשחרר את הטובין, בטענה כי מדובר בכלים המשמשים לצורך עישון טבק וצמחים חוקיים בלבד, וכי מוצרים זהים לחלוטין שוחררו מפיקוח המכס בעבר. במענה לדרישת התובע, השיב המכס כי לאור חוות דעת מקצועית ממטה המלחמה בסמים ברשות המסים, מדובר בכלים המשמשים להכנת סמים או לצריכתם, וחל איסור על ייבואם לארץ.
בנסיבות הללו, החליטה ועדת התפיסות בבית המכס לחלט את הטובין והודיעה על כך לתובע, שהגיש ערעור על החלטת הוועדה וביקש להתיר לו לייצא את הטובין לארצות הברית, שנדחה בנימוק שמדובר בכלים האסורים לייצוא. משכך, פנה התובע לבית משפט השלום בראשון לציון בתביעה להחזרת התפוס, מכוח פקודת המכס.
טענות הצדדים: לטענת התובע, מדובר בהחלטה הפוגעת בזכות הקניין וחופש העיסוק שלו. עוד נטען, כי אין מדובר בכלים אסורים כהגדרתם בפקודת הסמים המסוכנים, שכן הם אינם משמשים בפועל לסמים ואין זה עיקר ייעודם. נטען כי השימוש העיקרי בגריינדר הוא לצורך טחינת תחליפי טבק, צמחי מרפא ועשבי תיבול, והוא נמכר בבתי עסק רבים באופן חופשי. לגבי הפומית, נטען כי מדובר בצינורית המיועדת להפוך את הבקבוק למעין נרגילה.
רשות המסים טענה כי הטובין חולטו כחוק, שכן בהתאם לפקודת הסמים המסוכנים מדובר בכלים שעיקר ייעודם לצריכת והכנת סמים, ועל כן המדובר בכלים האסורים לייבוא בהתאם לצו המכס.
הכרעת בית המשפט: על מנת להכריע בטענות, היה על בית המשפט, בין היתר, לבחון האם אכן הגריינדר והפומית הם כלים אסורים לפי פקודת הסמים המסוכנים, שכן מדובר בכלים שכבר מצויים בשוק מזה זמן רב ועל כן הדרך העיקרית ללמוד על ייעוד הכלים, היא בחינת השימושים המרכזיים והדומיננטיים שנעשים בו בפועל בקרב צרכני המוצר, שכן, כאמור, הם יכולים לשמש גם לשימושים חוקיים.
בית המשפט בחן את תכלית החקיקה של הסעיף הרלוונטי בפקודת הסמים המסוכנים, על מנת שלא להחטיא את כוונת המחוקק, כאשר מנגד, בחן בית המשפט את הפגיעה בזכות הקניין ובחופש העיסוק של התובע, שתיגרם בהכנסתם להגדרה של ״כלי אסור״ (הפקודה אינה מפרטת מהם אותם כלים אסורים).
כמו כן, ובהתבסס על חוות הדעת השונות שהוגשו על ידי שני הצדדים, בחן כיצד ניתן להוכיח מהו הייעוד העיקרי של הכלי, שכן מסקנה לפיה נעשה בכלי מסוים שימוש לצורכי הכנת סמים מסוכנים או צריכתם, ואפילו שימוש נרחב, אין די בה, שכן יש לבדוק גם אם נעשים בכלי שימושים לגיטימיים. לא מעט כלים עשויים לשמש גם למטרות סמים וגם למטרות כשרות (כגון מספריים, משקלים, מזרקים ועוד). על כן יש לבדוק את שני צדי המשוואה, ורק אם המסקנה היא שהשימוש האסור הוא הדומיננטי והמרכזי ביחס לשימושים הלגיטימיים, אזי מדובר ב״כלי אסור״.
לעניין הגריינדר, בחן בית המשפט את הראיות השונות שהביאה רשות המכס ובכלל זה, ההתייחסות ברשת האינטרנט לגריינדר כאל מכשיר שייעודו העיקרי - אם לא הבלעדי - הוא טחינת קנאביס, כאשר בית המשפט פסק שהזיהוי של המכשיר ברשת עם תחום עישון הקנאביס וההתייחסויות הרבות אליו כאל מכשיר שייעודו הוא טחינת קנאביס, מהווים ראיה משמעותית לגבי היקף השימוש בו לצורך זה.
כמו כן, בית המשפט קיבל את חוות הדעת של רשות המכס מטעם מנהל תחום מבצעים במטה למלחמה בסמים, לפיה הגריינדר משמש בעיקר לטחינת קנאביס ומזוהה עמו; ומטעם האנתרופולוג היישומי, אשר החזיק בדעה דומה.
לגבי השימושים האחרים בגריינדר, קבע בית המשפט שגם אם נעשים בו שימושים לגיטימיים, המארג הראייתי מלמד כי השימושים האחרים בו הם ככל הנראה בהיקף מבוטל.
לפיכך, קבע בית המשפט, לאור הראיות הרבות המלמדות על שימוש רחב היקף בגריינדר לצורך טחינת קנאביס, שזהו עיקר ייעודו, ועל כן מדובר בכלי אסור בהתאם לפקודת הסמים המסוכנים.
בעניין הפומית, קבע בית המשפט כי רשות המכס הביאה ראיות רבות כי השימוש המקובל בו הוא לצורך עישון קנאביס, ובפרט לאור העובדה שבעת חיבור המוצר לבקבוק, יוצר כלי דומה מאוד לבאנג, אם לא באנג ממש, ומשכך גם הפומית נחשבת לכלי אסור לפי פקודת הסמים המסוכנים.
לאור האמור, דחה בית המשפט את התביעה להשבת הטובין התפוסים.
ת״א 24228-04-17 בן יוסף נ' רשות המיסים /אגף המכס והמע״מ - יס״מ נתב״ג (פורסם בנבו, 29.10.2020)
